היחס הנכון 

הגבר המזוקן עמד על המרפסת המרווחת בטהרן ושאף עמוקות מהסיגריה שבידו כשהוא שקוע בהרהורים, "חייבים להשמיד אותם", חשב לעצמו. כבר בתור ילד הוא הרגיש שיש בו משהו מיוחד, כאילו שבא לעולם עם איזו שליחות. דבריו נבלעו ברוח המדברית החמה בשעה שלחש "מישהו חייב לשים לזה סוף, כבר אלפי שנים שהם מנהלים את העולם. אני לא מבין מה כל כך מיוחד בהם ואיך הם מצליחים לסובב את כולם על האצבע. אבל אותי הם לא יסובבו, יש לנו את כל הכסף שצריך, יש צבא חזק ומנוסה והנהגה שתספק חזון רוחני. הגיע הזמן להחזיר את ימי הפאר ואת שליטתנו בעולם..." מחמוד אחמדיניג'אד כיבה את הסיגריה וניגש בצעד החלטי אל חדר הישיבות המפואר בבונקר התת קרקעי שבפאתי העיר.

מרחק 12,000 קילומטרים משם, בשעות הבוקר המוקדמות של ה-29 ביולי 2006, חצתה במהירות עצומה מכונית ספורט את העליות התלולות של שכונת מאליבו, צפונית ללוס אנג'לס. ג'ון ארווינג, השוטר שהוצב במשמרת הלילה, הפעיל את הסירנה ודלק בעקבות הנהג הפרוע. לאחר מרדף קצר ובטרם יצאו מתחומי פרבר הווילות היוקרתי, הדביק ארווינג את מכונית הספורט. הנהג השיכור התפרע וסירב להיכנס לניידת המשטרה וארווינג ושותפו נאלצו לכבול אותו באזיקים. לאחר שהוכנס לרכב, סינן הנהג סדרת קללות כלפי השוטרים ופרץ בנאום אנטישמי שלא פסק גם עם הגיעו לתא המעצר: "היהודים הדפוקים... היהודים אחראים לכל המלחמות בעולם". בנוסף לכך הוא לא הפסיק להטריד את ארווינג בניסיון לברר האם הוא יהודי. משהתפכח ושוחרר ממעצרו, יצא הנהג, מל גיבסון (שחקן קולנוע מפורסם ובמאי זוכה פרס האוסקר) בהתנצלות פומבית שבה טען כי אינו מבין מה הוביל אותו לצאת בהכרזות אנטישמיות כאלה.

לצד מקרים אלו, דו"ח מפורט שהוצג ב-12 בנובמבר 2006 בכינוס הקונגרס היהודי העולמי בפריז, מגלה כי היקף השיח האנטישמי באירופה הכפיל את עצמו בקיץ האחרון. בנוסף לצרפת ולגרמניה שבהן חלה עלייה מטאורית  ביחס האנטישמי לישראל, חדרה האנטישמיות לראשונה גם למגזרים מתונים יותר בחברה האירופאית, למדינות כמו נורווגיה, שוודיה ובריטניה. לפי סקרים שנערכו באיחוד האירופאי נחשב כיום הסכסוך במזרח התיכון, בין ישראל לערבים, לסכסוך המרכזי בעולם, וישראל תופסת את המקום הראשון בסקרים כמדינה האחראית כמעט לכל שבר, צרה ומצוקה בעולם וכ"סכנה לשלום העולם כולו". וזהו רק קצה הקרחון - באיסטנבול שורפים את דגלי ישראל, ובלונדון, אוסלו וציריך מתפרסמים השכם וערב מאמרי שנאה התומכים בחיסול ישראל, תחת מטריה אקדמאית או עיתונאית. במקומות רבים בעולם מושווית ישראל של היום לגרמניה הנאצית והולכים וגוברים הקולות שמדברים בקול רם על סיומו של "הפרויקט הציוני". במילים פשוטות יותר: מכיוון שישראל היא מדינה המבצעת כל כך הרבה פשעי מלחמה ועוסקת בטיהור אתני וברצח עם, אין לה כל זכות קיום.

דוגמאות ונתונים אלה הם אוסף קטן מתוך שלל אירועים שהופכים ביימנו לתופעה רחבת ממדים וחסרת תקדים. על רקע זה עולה מחדש השאלה, מה כל כך מיוחד בעם היהודי ובמדינת ישראל שמושכים אליהם שנאה תהומית שלכאורה אין לה כל הסבר הגיוני?

מצד שני, מבט חטוף על הישגי העם היהודי לאורך ההיסטוריה פורש בפנינו נתונים מעוררי התפעלות: בכל תחום שבו ניתן לכמת הצלחה, זוכים יהודים להישגים חסרי תקדים בכל קנה מידה.

22% ממקבלי פרס נובל הם יהודים, אחד מכל שישה ברשימת 200 האנשים העשירים באוסטרליה הוא יהודי, אחד מכל ארבעה ברשימת 100 העשירים בקנדה גם הוא יהודי.

יתר על כן אם נחבר את ההון שנמצא בידי יהודי ישראל וארה"ב בלבד נגלה שהוא כפול באופן יחסי מההון שנמצא בידי כל השייחים במפרץ הפרסי גם יחד. גם העומדים בראש מערכות הכלכלה, התקשורת ותעשיית הבידור בארצות הברית, רובם יהודים. אבל החשובה מכל היא תרומתם הבולטת של היהודים לאנושות בתחומי התרבות, המדע והרפואה העולמיים.

 גם נתונים אלו הפכו זה מכבר לתופעה ברורה, אשר מחזקת את אותה השאלה - מהו אם כן ייחודו של העם היהודי, שמוביל אותו להצטיינות יוצאת מן הכלל ובולטת בתחומים רבים כל כך?

"ודע, שבכל דבר יש פנימיות וחיצוניות, ובכללות העולם נחשבים ישראל לפנימיות העולם, ושבעים אומות נחשבים לחיצוניות העולם". (הרב יהודה אשלג, בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ו)

הבסיס האמיתי לייחודיות עמנו הוא שורשנו הרוחני. באחד החיבורים המופלאים ביותר שנכתבו בדורנו, ההקדמה לספר הזוהר, מפרט הרב יהודה אשלג (בעל הסולם) את מבנה הנשמה האנושית בצורה מדויקת, כמעט מדעית. באותו חיבור הוא מבחין באופן ברור בין פנימיות לבין חיצוניות, בין העיקר לבין הטפל, ומלמד את הקורא מהו האיזון הנכון בין שני גורמים אלה וכיצד לבנות אותו בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

כלל הנשמות שבאנושות מתחלק לשני חלקים עיקריים, פנימי וחיצון. לפי חלוקה זו, מכונה החלק הפנימי "עם ישראל" ואילו החלק החיצון, "אומות העולם".

המושגים "פנימי וחיצון" מבטאים במקרה זה את הסדר שבו יתפתחו כלל הנשמות עד למצבן הסופי, השלם - הרגשת המציאות הרוחנית. מאחר ששורשו של עם ישראל הוא החלק הפנימי שבמבנה הנשמה הכללית, הוא הראשון שעתיד להתפתח להשגת מציאות זו. במידה ש"ישראל" יממש את תפקידו הרוחני, הוא יפתח את הדרך אל הרוחניות עבור האנושות כולה.

בהקדמתו לספר הזוהר כותב על כך בעל הסולם: "ובהיות האדם מישראל מגביר ומכבד את בחינת פנימיותו, שהיא בחינת ישראל שבו על חיצוניותו... הנה אז גורם במעשיו, בפנימיות וחיצוניות... שבני ישראל עולים בשלמותם מעלה מעלה" (אות ס"ז).

לעומת זאת, כל עיכוב בהתפתחותו של עם ישראל יעכב את תהליך ההתפתחות הכללי.

"אומות העולם" חשות בצורה לא מודעת את הקשר בין התקדמותה הרוחנית של "ישראל" לבין התקדמותן שלהן. כאמור, העדפת הפנימיות על פני החיצוניות היא תפקידו הרוחני של עם ישראל. לכן, כאשר נממש את תפקידנו הרוחני נזכה ליחס חיובי ואוהד מצד אומות העולם ונהנה משגשוג ומשלווה. אולם, אם נמשיך ונעדיף את העיסוק בחיצוניות על פני הפנימיות,  לא יפסק הלחץ שמופעל עלינו מצידן.

מכאן קל להבין שבעל הסולם, כמו כל גדולי ישראל לפניו, רואה קשר ישיר בין הגברת העיסוק בפנימיות לבין יכולתנו לשנות את המצב לטובתנו.

"עתה קרבו הימים, שהכל יכירו וידעו, שישועת ישראל וישועת העולם כולו תלויה רק בהופעת חכמת אור הגנוז של פנימיות רזי תורה בשפה ברורה. הנסתר יעמיד על רגליו גם את הנגלה".  (הרב קוק, אגרות הראי"ה ח"א, עמ' צ"ב)

הרב אשלג, הרב קוק וגדולי המקובלים שפעלו לפניהם, ראו בבירור את הצורך והחובה בעיסוק בפנימיות. הם שאפו לזמנים שבהם יוסיף כל אחד מאיתנו לחיי היום יום שלו, בזמנו הפנוי, קריאה על פנימיות המציאות. הם ראו בחכמת הקבלה את האמצעי היחיד שיכול לצרף לחיינו את התוכן הרוחני שלו אנו זקוקים כל כך. כשנעשה זאת נעורר על עצמנו כוח חיובי.

חכמת הקבלה שמתגלה כיום, מגלה לנו את הרבדים הפנימיים של המציאות שאנו חווים, ומראה לנו שלכל האירועים בעולמנו יש שורש עליון, רוחני. התגלות הקבלה ברבים מאפשרת ל"ישראל" לממש את תפקידו ולסדר את היחס הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות. כשנעשה זאת יוכל "האור העליון" להתגלות בפנינו, לתקן את נשמותינו, ולאחר מכן להביא את העולם כולו לתיקון. כשכל אחד מאיתנו ימצא בתוכו את האיזון הנכון בין פנימיות לבין חיצוניות, ויחלק את זמנו ותשומת לבו בצורה הנכונה עבורו, הוא יביא לשינוי מהותי במציאות כולה.

בעל הסולם ממשיך ומספר שבלימוד חכמת הקבלה חבוי כוח מיוחד שנקרא "סגולה" או "המאור המחזיר למוטב". כוח זה שטמון אך ורק בקריאת ספרי הקבלה האותנטיים, פועל עלינו כאשר אנו משכילים לסדר בתוכנו את היחס הנכון בין פנימיות לחיצוניות. הקריאה בספרי המקור מכוונת אותנו ומקנה לנו את האיזון הנכון בין העולם הרוחני לבין המציאות הגשמית שבה אנו חיים. המאור שפועל עלינו מתוך הקריאה, מושך אותנו מעלה, מפתח בנו חושים חדשים ומעניק לנו חיבור ישיר לשפע של אנרגיה רוחנית.

התהליך הזה מתחיל מרמת הפרט, מפנימיותנו, וממשיך כלפי חוץ לרמת הכלל. אנחנו, עם ישראל, המשולים לפנימיות העולם, הננו הראשונים שצריכים להוביל את המהפכה הרוחנית. לאחר שנממש את התהליך על עצמנו, ונבנה בתוכנו את היחס הנכון בין פנימיות לחיצוניות, יוכלו אומות העולם לממש את השלב הבא.

חזרתנו לארץ ישראל מביאה עמה דרישה ולצידה גם הזדמנות לחיות את החיים אחרת. תקופת הגלות שהסתימה, מסמלת את תום תקופת העיסוק בחיצוניות, וחזרתנו לארץ שמסמלת את "פנימיות העולם", מהווה עבורנו סימן ברור לצורך בהתפתחות פנימית. רק כך נזכה לממש את ייעודנו האמיתי במציאות, אותו השורש שמייחד אותנו משאר האומות. כל שעלינו לעשות הוא לחבר את החכמה הפנימית לעם הפנימי בארץ הפנימית, כלומר לחבר את חכמת הקבלה לעם ישראל בארץ ישראל. כשנעשה זאת, יחושו אומות העולם שאנו כוח חיוני ומועיל להתפתחות הכללית ולא כוח שלילי שאין כלל זכות לקיומו.

זו גם הסיבה שבימינו מתגלה חכמת הקבלה לכולם: דתיים, חילוניים, מבוגרים, צעירים, אשכנזים וספרדים. אם כל אחד מאיתנו ימצא מעט זמן פנוי לקריאה בספרי הקבלה האותנטיים, נזכה לממש את חזונם של גדולי הנביאים והמקובלים לאורך הדורות, ולרומם את ארץ ישראל לדרגת מרכז רוחני אמיתי שממנו יצא האור לעולם כולו.